יום פטירת רחל אימנו- מחשבות
הרב יוני לביאיא חשוון, תשעח31/10/2017אימנו רחל- בת 36 היתה במותה. צעירה כל-כך אבל ענקית כל-כך.
תגיות:רחל אימנויא חשווןהילולה
בת 36 היתה במותה.
אישה צעירה, יפת-תואר ואצילת נפש.
נשמה נדירה שמתגלה פעם בכמה דורות.
לבחיר ליבה נדרש רק מבט חטוף כדי לדעת שמצא את האישה של חייו, וללא מילים נשק לה ובכה.
היא גדלה בביתו של אביר הרמאים, נוכל ערמומי, רודף בצע וחסר מעצורים.
אך כל זה לא מנע ממנה לגדול ולהיות ההפך הגמור ממנו. טהורה, עדינה וטובת לב באו
פן שקשה לתאר.
האם הכרתם פעם אישה שתהיה מוכנה לוותר על אהוב ליבה למען מישהי אחרת?
אישה שהיה בידה דרך למנוע מעצמה את ההפסד הצורב אך היתה מוכנה להקריב את אושרה לעולמים ולהציע לאחותה את ה'סימנים' כדי שזו לא תתבזה?
אפילו את אביה האכזר היא מנסה להציל. כעבור שנים כשמגיע רגע הפרידה ממנו היא מנסה להצילו מהמשך ההתבוססות בתרבות העבודה זרה ומנסה להרחיק ממנו את התרפים. אחרי כל מה שעולל לה היא מנסה לגמול עימו טובה תחת רעה, ומשלמת על כך מחיר גבוה וסופגת קללה איומה - "עם אשר תמצא את אלוהיך – לא יחיה".
*************************************************
לא היה דבר בעולם שרצתה בו יותר מאשר ילד משלה.
ללטף את שערו הרך, להביט בעיניו התמימות, לאמץ אותו אל ליבה ולגדל אותו באהבה.
ודווקא היא מתייסרת במשך שנים בערגה וציפייה, כמיהה ודמעות – "אנא, הבה לי בנים...".
כאשר הזמן חולף ותקוותה להיות אמא נכזבת היא לא חושבת על עצמה ודואגת לבעלה ולעתיד המשפחה ומוכנה להכניס אישה אחרת לביתה - "בוא אליה ותלד על ברכיי", כדי להגדיל ולחזק את בית ישראל.
בסופו של דבר חלומה מתגשם.
אלוקים אוסף את חרפתה ומזכה אותה בפרי בטן.
באותו רגע של כאב וייסורי הלידה, בעת שנשים אחרות נשבעות לא ללדת עוד לעולם, שפתיה הסדוקות ממלמלות תפילה חרישית - "יוסף ה' לי בן אחר. עוד אחד, אלוקים, בבקשה...".
שוועתה מתקבלת במרומים, אך היא זוכה לה באופן טרגי.
"במותה ציוותה את החיים", והיא נפרדה מן העולם תוך כדי שהיא מעניקה חיים לבנה השני. הילד הנוסף שציפתה לו כל-כך...
*************************************************
בת 36 היתה במותה.
צעירה כל-כך אבל ענקית כל-כך.
חיתה חיים קצרים, אבל כה מלאים.
עמוסי ייסורים, אבל גדושי תפילות וקירבת אלוקים.
היא ספגה פגיעות ועלבונות אך היתה שופעת אהבה והתמסרות בלי גבול.
הלילה, יא' בחשון, הוא יום פטירתה של אמא שלנו.
אמא רחל.
ואנחנו הילדים – זוכרים, מתגעגעים ומבטיחים להמשיך בדרכה.
"מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה. כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך".
אישה צעירה, יפת-תואר ואצילת נפש.
נשמה נדירה שמתגלה פעם בכמה דורות.
לבחיר ליבה נדרש רק מבט חטוף כדי לדעת שמצא את האישה של חייו, וללא מילים נשק לה ובכה.
היא גדלה בביתו של אביר הרמאים, נוכל ערמומי, רודף בצע וחסר מעצורים.
אך כל זה לא מנע ממנה לגדול ולהיות ההפך הגמור ממנו. טהורה, עדינה וטובת לב באו
פן שקשה לתאר.
האם הכרתם פעם אישה שתהיה מוכנה לוותר על אהוב ליבה למען מישהי אחרת?
אישה שהיה בידה דרך למנוע מעצמה את ההפסד הצורב אך היתה מוכנה להקריב את אושרה לעולמים ולהציע לאחותה את ה'סימנים' כדי שזו לא תתבזה?
אפילו את אביה האכזר היא מנסה להציל. כעבור שנים כשמגיע רגע הפרידה ממנו היא מנסה להצילו מהמשך ההתבוססות בתרבות העבודה זרה ומנסה להרחיק ממנו את התרפים. אחרי כל מה שעולל לה היא מנסה לגמול עימו טובה תחת רעה, ומשלמת על כך מחיר גבוה וסופגת קללה איומה - "עם אשר תמצא את אלוהיך – לא יחיה".
*************************************************
לא היה דבר בעולם שרצתה בו יותר מאשר ילד משלה.
ללטף את שערו הרך, להביט בעיניו התמימות, לאמץ אותו אל ליבה ולגדל אותו באהבה.
ודווקא היא מתייסרת במשך שנים בערגה וציפייה, כמיהה ודמעות – "אנא, הבה לי בנים...".
כאשר הזמן חולף ותקוותה להיות אמא נכזבת היא לא חושבת על עצמה ודואגת לבעלה ולעתיד המשפחה ומוכנה להכניס אישה אחרת לביתה - "בוא אליה ותלד על ברכיי", כדי להגדיל ולחזק את בית ישראל.
בסופו של דבר חלומה מתגשם.
אלוקים אוסף את חרפתה ומזכה אותה בפרי בטן.
באותו רגע של כאב וייסורי הלידה, בעת שנשים אחרות נשבעות לא ללדת עוד לעולם, שפתיה הסדוקות ממלמלות תפילה חרישית - "יוסף ה' לי בן אחר. עוד אחד, אלוקים, בבקשה...".
שוועתה מתקבלת במרומים, אך היא זוכה לה באופן טרגי.
"במותה ציוותה את החיים", והיא נפרדה מן העולם תוך כדי שהיא מעניקה חיים לבנה השני. הילד הנוסף שציפתה לו כל-כך...
*************************************************
בת 36 היתה במותה.
צעירה כל-כך אבל ענקית כל-כך.
חיתה חיים קצרים, אבל כה מלאים.
עמוסי ייסורים, אבל גדושי תפילות וקירבת אלוקים.
היא ספגה פגיעות ועלבונות אך היתה שופעת אהבה והתמסרות בלי גבול.
הלילה, יא' בחשון, הוא יום פטירתה של אמא שלנו.
אמא רחל.
ואנחנו הילדים – זוכרים, מתגעגעים ומבטיחים להמשיך בדרכה.
"מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה. כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך".
הוסף תגובה
עוד מהרב יוני לביא
עוד בנושא חגים וזמנים